עבירות סמים הן נושא כאוב ורגיש, בעיקר בגלל מחלוקות חברתיות על ההגדרה מהו סם והשאלה אילו סמים לגיטימיים לשימוש.
ישנם סמים הנתפסים כ-"סמים קלים" (קנאביס ותוצריו), ומנגד ישנם סמים שההתייחסות החברתית אליהם מחמירה יותר והשימוש בהם פחות מקובל (למשל, הרואין וקטמין).
השאלה המעניינת היא האם ובאיזה אופן ראוי לאסור שימוש בסמים: האם באופן גורף או שכל אדם יעשה כראות עיניו, כל עוד הוא אינו מזיק לאחרים.
מהו סם?
על פי החוק, על מנת שחומר מסוים יוגדר כ"סם מסוכן", עליו להירשם בפקודת הסמים המסוכנים ככזה.
על מנת להוכיח שחומר מסוים שנתפס על אדם הוא סם, נדרשת בדיקת מעבדה מוסמכת שתקבע, כי החומר שנתפס על האדם בשלב החקירה הוא אכן סם והרכבו הכימי מופיע בפקודת הסמים המסוכנים. למשטרה עצמה יש מעבדה שמבצעת בדיקות כאלו, במטה הארצי.
סמים, תרופות ומה שביניהם
בכל הקשור לסמים מסוכנים קיימת דואליות מסוימת, שכן חומרים רבים שנמצאים בפקודה משמשים רופאים, פרמדיקים ובעלי תפקידים אחרים בעבודתם. זה לא מפתיע אם כן שהמילה הלועזית ל'סם' ול'תרופה' היא זהה (Drugs). החומר קטמין, לדוגמה, שנמכר כסם בלתי חוקי לכל דבר, משמש פרמדיקים באמבולנס לצרכי הרדמת מטופלים.
בגלל הדואליות הזו, פקודת הסמים המסוכנים מאפשרת לאנשי מקצוע לייבא, להחזיק ולהשתמש בחומרים מסוכנים – ברישיון מיוחד שניתן להם. הרישיון מגדיר בדיוק את הכמות המותרת להחזקה ואופן השימוש.
בהקשר זה חשוב לדעת שבעלי רישיון חייבים להציגו במידת הצורך כדי להוכיח את עצם החוקיות.
עבירות סמים
ככלל – גורמי האכיפה מתייחסים לכל עבירות הסמים, הקבועות בפקודת הסמים המסוכנים, בחומרה רבה.
להלן פירוט על העבירות השונות:
1. החזקה ושימוש – העבירה הנפוצה והמדוברת ביותר. פקודת הסמים המסוכנים מבדילה בין החזקת סמים לצורך שימוש עצמי והחזקה שאינה לשימוש עצמי.
בעוד שהחזקה לשימוש עצמי קובעת עונש של עד 3 שנות מאסר, בהרשעה בהחזקת סם שלא לצריכה עצמית, העונש המקסימלי שקובע החוק הוא 20 שנות מאסר.
שלא כמו מה שנהוג לחשוב, החזקת סם אינה חייבת להיות פיזית. כך למשל, אם אדם נוסע ברכב או נמצא בדירה והוא יודע שאדם אחר המצוי יחד עימו מחזיק עליו סמים, הדין עלול להתייחס אליהם כאילו החזיקו אותם ביחד. באותו האופן גם לגבי מקומות בילוי: במקום שבו ייתפס אדם עם סם עליו, המשטרה עשויה לייחס את החזקתו גם לאלו שייתפסו עימו.
מיתוס נוסף שחשוב לנפץ הוא שהחזקת סמים מתחת לכמות מסוימת מגנה מפני אישום בהחזקת סם שלא לצריכה עצמית: פקודת הסמים המסוכנים קובעת חזקה משפטית, לפיה החזקת סמים מעל כמות מסוימת (למשל: תוצרי קנאביס עד 15 גרם, אופיום עד 2 גרם, קוקאין והרואין עד 0.3 גרם, אמפטמינים עד 0.2 גרם ועוד) היא בהכרח שלא לצורך צריכה עצמית.
התנהלות נכונה של הנחקר יכולה לאפשר לו לסתר את חזקה זו, אך מנגד גם החזקה בכמות פחותה מזו הקבועה בפקודה יכולה להוביל לאישום בהחזקת סם שלא לצריכה עצמית. כך למשל, במצב שבו הסם נתפס אצל המחזיק כאשר הוא ארוז בשקיות קטנות ושקולות, יכול להעיד על כך שהמחזיק תיכנן למכור את הסמים – מצב שיביא את התביעה למסקנה שהמדובר בהחזקת סמים שלא לשימוש עצמי.
2. יצוא, יבוא, סחר והספקה – לרוב עבירה זו תתייחס לסחר והספקה (ייצוא וייבוא הן עבירות פחות שכיחות).
בדומה לדין החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, גם כאן העונש המקסימלי הוא 20 שנות מאסר.
מטרת הסעיף היא לפגוע בשרשרת הספקת הסמים במטרה למנוע הפצה בקרב משתמשים רבים. זו הסיבה שעיקר מאמץ האכיפה מופנה כלפי הגורמים שמספקים את הסמים ולא נגד צרכני הקצה. זו גם הסיבה שאדם שנחקר באזהרה בחשד לשימוש בסמים יועבר מיד לאחר חקירתו לתשאול של רכז המודיעין שמעניין אותו מקור הסם בלבד, ללא קשר למה שנאמר לחוקר שלפניו.
רכז המודיעין אף עשוי להבטיח קבלת הקלות והטבות נוספות, תלוי באופי וטיב המידע שיימסר לו. ככל שיימסר לרכז המודיעין מידע איכותי ובר-שימוש, הוא יועבר לגורמי החקירה אשר תפקידם הוא לטפל בכך.
חשוב לציין שהחוק אינו מבדיל בין עסקת סמים בתשלום וכזו שנעשתה ללא תמורה. גם העברת סמים ללא תמורה נחשבת לעבירה (גם אם מביאה לענישה קלה יותר). לעובדה זו יש משמעות גדולה כלפי צרכני סמים קלים 'נורמטיביים' שמעבירים את הסם בין חבריהם – מדובר בטעות חמורה אשר עלולה להוביל לתוצאות קשות ביותר והרות גורל!
במילים אחרות: אם אדם שרכש סמים באופן מאורגן עבורו ועבור אחרים, ניתן יהיה להאשימו בסחר בסמים, אף אם לא הרוויח דבר מהעסקה. יתרה מכך, תיאורטית, ניתן להאשים אדם בעבירת סחר בסמים, אף אם הוא הביא את הסמים למקום מפגש חברתי ומספר אנשים צרכו אותם יחדיו.
3. גידול, ייצור, הכנה והפקה – מטרת הסעיף האוסר על גידול וייצור סמים, היא למנוע את גידול הסמים, וכפועל יוצא – להפחית את כמות הסמים המצויה בשוק וכן את השימוש בסמים.
גם במקרה כזה הענישה המקסימלית היא עד 20 שנה, אולם גם כאן עמדת גורמי האכיפה ובתי המשפט היא נוקשת באופן משמעותי כלפי המגדלים לעומת אלו ש"רק מחזיקים".
נקודת ההנחה היא שהפניית מאמצי האכיפה כלפי אלו שעוסקים בגידול, הכנה והפקה בהכרח תקטין את כמות הסמים בשוק ותמנע הפצה רחבה יותר.
הכרזה כסוחר סמים
עניין נוסף הקשור לעבירת הסחר בסם, שאנשים נורמטיביים אינם מכירים אותו מספיק, כרוך בסנקציות הכלכליות הקשות שעשויות להיות מוטלות על חשודים ונאשמים בעבירות של סחר בסמים: מרגע שהוכח שאדם ביצע עסקת סמים, התביעה יכולה לבקש להכריז עליו כ"סוחר סמים".
להכרזה זו יש השפעות כלכליות מהותיות, שכן היא מאפשרת לתביעה לבקש לחלט את כל רכושו של סוחר הסמים (נכסים, רכבים, כספים), שלו או של התא המשפחתי הגרעיני, שהושג על ידם עד 8 שנים לפני הגשת כתב האישום. כמובן, שכל רכוש אחר ששימש את סוחר הסמים במסחר בסמים אף הוא יחולט – למשל, אם נעשה שימוש בכלי רכב של אדם שלישי לצורך ביצוע עסקת סמים. כל אלו, כמובן, בנוסף לעונש שיושת על סוחר הסמים בגזר הדין.
התקיפה הכלכלית של סוחרי הסמים היא קשה וכואבת, אך מקובלת ככלי לגיטימי בקרב גורמי האכיפה ובתי המשפט.
אי הפללה של מחזיקי ומשתמשי קנאביס
בשנים האחרונות מדינת ישראל עברה גם היא רפורמה בכל הקשור להכרה בהחזקת ושימוש סמי קנאביס כמעשה לא פלילי.
על פי התקנות החדשות, עבירת ההחזקה או השימוש בקנאביס לצריכה עצמית (כאמור עד 15 גרם), היא עבירה מנהלית שלצידה קנס בלבד ללא העמדה לדין פלילי.
אדם שנתפס משתמש בקנאביס במקום פומבי (מקום ציבורי שבו נראה מעשהו מכל מקום) צפוי לקנס בסך 1,000 ₪. במקרה של מקום שאינו פומבי – הקנס יעמוד על 500 ₪.
כמובן שתקנות אלו לא חלות על חיילים, אסירים או יוצאי צבא המשרתים במשמר הגבול או ביחידות אחרות במשטרת ישראל או ביחידות ביטחוניות בשירות בתי הסוהר.
כרוניקה של סמי פיצוציות
בשנים האחרונות יש תופעה רווחת של מה שמכונה 'סמי פיצוציות': חגיגת, נייס גאי וחומרים אחרים. המחוקק סבור שיש להתייחס לאלו כסמים לכל דבר ולהכניסם לפקודת הסמים המסוכנים.
אלא שמדובר בפעולה מורכבת למדי הכוללת זיהוי ההרכב הכימי, קיום דיונים בכנסת ותיקוני החקיקה. רק לאחר כל אלו ניתן יהיה להכניס חומרים לפקודת הסמים.
מיותר לציין שהתהליך לוקח זמן, ולכל אורך הדרך אין מניעה להפיץ ולצרוך את החומרים הללו. ואם לא די בכך, גם היצרנים והמפיצים של אותם חומרים מבינים היטב שצינורות הבירוקרטיה עובדים לטובתם, ומקפידים לשנות במעט את ההרכב הכימי של החומר אם וכאשר הוא מוכנס לפקודת הסמים, וכך לשמור על חוקיותו.
המחוקק מצידו מבין זאת היטב, ויצר את חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים, שנועד לתת מענה מידי לכל חומר שמופיע בתחום הסמים וניתן להוציאו מהחוק באופן מידי בהליך מקוצר. במצב כיום, קיים בעל תפקיד שיכול לקבוע שחומר מסוים הוא אסור בשימוש ומרגע שהוא מכריז עליו ככזה, חלים עליו איסורים דומים (אך מרוככים) על סמים המופיעים בפקודת הסמים המסוכנים.
התוצאה: תקופת זמן שבמסגרתה החומר אמנם עדיין לא מוגדר כסם מסוכן, אך הוא עדיין אסור לשימוש.
התייעצות וייצוג על ידי עו"ד פלילי המכיר את הדקויות ומבין אותן, עשויה למנוע מפח נפש בקרב הנחקרים ויכולה למנוע תרחישים קשים. עו"ד פלילי עומר בללי בעל ניסיון רב בייצוג בתיקים של עבירות סמים.
* המידע בעמוד זה הוא בגדר מידע בלבד ואין לראות בו עצה משפטית. במידת הצורך – מומלץ מאוד לפנות לעורך דין פלילי שמכיר את הדקויות ולא להסתמך על מידע זה כהמלצה משפטית.
