מעצרים

מעצרים בהליך הפלילי מתחלקים לשני שלבים עיקריים: שלב מעצר הימים ושלב מעצר עד תום ההליכים. כלל האצבע במעצרים הוא שמעצר הימים הוא במהלך החקירה ומעצר עד תום ההליכים הוא במהלך ניהול המשפט.

עילות מעצר (לצורכי חקירה – "מעצר ימים")

מעצר ימים הוא הליך שנועד לשרת את שלב החקירה. ככל, המעצר הוא החריג ותמיד דרך המלך היא להימנע ממעצר של חשודים. אם יעצר אדם והמשטרה החליטה שהיא מעוניינת שהחשוד ישאר במעצר, הרי שהוא יובא בפני שופט.

במסגרת הדיון, המשטרה תנסה להראות לבית המשפט שקיים חשד סביר כלפי החשוד וכי קיימת עילת מעצר. במסגרת הדיון, החשוד (לרוב באמצעות עו"ד) ינסה לכרסם בטענות המשטרה לעניין החשד הסביר ולעניין עילת המעצר. לשם כך, החשוד (או בא כוחו) יכולים לחקור את נציג המשטרה בדיון.

כמו כן, המשטרה תצטרך להציג לבית המשפט את פעולות החקירה שהיא מבקשת לבצע ואילו מהן חשופות לשיבוש על ידי החשוד. לאחר ביצוע החקירה של נציג המשטרה בדיון, הצדדים יסכמו את טענותיהם ובית המשפט יצטרך להכריע אם לשחרר את החשוד או להאריך את מעצרו. אם ישוחרר החשוד, לרוב יהיה זה תחת תנאים מגבילים המתאימים למקרה הספציפי.

ככלל, אדם ייעצר במידה וקיים חשד סביר שעבר עבירה, וכן במידה ומתקיימות אחת מהעילות הבאות:
(1) חשש לשיבוש הליכי חקירה או משפט, להתחמקות מחקירה מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, או העלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת.
(2) חשש לסיכון ביטחון אדם, בטחון הציבור או בטחון המדינה.
(3) בית המשפט שוכנע שיש צורך לנקוט הליכי חקירה שלא ניתן לקיימם אלא כשהחשוד נתון במעצר.

אולם, האדם לא ייעצר, אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה שפגיעתם בחירותו של החשוד פחותה.

כלומר, בידי המשטרה סמכות לבצע מעצר ראשוני, מעצר ימים. מעצר זה לא יעלה על 24 שעות וכדי להאריכו יש לבקש צו מעצר מבית המשפט.

ככל שהמשטרה מבקשת להאריך את המעצר, עליה למסור הודעה על מקום ומועד הדיון לחשוד ולעורך דינו. הדיון יתקיים בפומבי (אך השופט יכול להורות על דלתיים סגורות) ובפני החשוד אלא אם כן קיימת מניעות לכך.

בית המשפט יורה על המשך המעצר אם הוא מתרשם שאכן קיים חשד סביר שהחשוד ביצע את העבירה וכן אם מתקיימת עילת מעצר.

בית המשפט מוסמך להורות על מעצר ימים לתקופות שלא יעלו על 15 ימים כל אחת, עד סך כולל של 30 ימים ברצף. ככל שמעוניינים להאריך מעצר ימים מעבר ל-30 ימים, צריך לבקש את אישור היועץ המשפטי לממשלה – זאת, עד לסך כולל של 75 ימים.

לאחר 75 ימים, רשאי בית המשפט העליון להאריך את המעצר לתקופה של עד 15 ימים נוספים (לתקופה מצטברת של עד 90 ימים).

כמו כן, בית המשפט ישחרר חשוד אם הוא מתרשם שלא קיים חשד סביר או עילת מעצר. בנוסף, אף אם קיים חשד סביר ומתקיימת עילת מעצר, הרי שבית המשפט מוסמך לשחרר את החשוד בתנאים מגבילים, מקום שבו הוא חושב שהשחרור בתנאים עדיף על מעצר של ממש.

כך, יכול בית המשפט להורות על שחרור החשוד למעצר בית, ובמסגרתו להורות על איסור יצירת קשר עם נפגע העבירה, להורות על איסור להתקרב לנפגע העבירה ועוד.

הצהרת תובע

בין מעצר הימים לבין בקשת המעצר עד תום ההליכים, תובע רשאי לבקש מבית המשפט הארכת מעצר. שלב זה הוא הצהרת כוונות של התביעה לכך שהיא מעוניינת להגיש כתב אישום ולבקש לעצור את החשוד עד תום ההליכים.

כאשר מוגשת "הצהרת תובע", למעשה התובע מבקש מבית המשפט להאריך את מעצר החשוד עד 5 ימים נוספים, על מנת שהוא יוכל להגיש כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים.

לשם הגשת הצהרת תובע, עליו להיות בטוח, כי קיימות מספיק ראיות כנגד החשוד, וכי קיימת עילת מעצר עד תום ההליכים.

בית המשפט יקבל את הצהרת התובע אם שוכנע שיש בידיו מספיק ראיות להגשת כתב אישום וכי קיימת עילת מעצר.

לבסוף חשוב לציין שגם אם הוגשה הצהרת תובע, אין חובה שיוגש כתב אישום. במקרה בו תובע החליט בסופו של דבר שלא להגיש כתב אישום, יהיה עליו להודיע לבית המשפט באופן מיידי, והחשוד ישוחרר.

מעצר עד תום ההליכים

עם הגשת כתב האישום, לעיתים מגישה התביעה גם בקשה למעצר עד תום ההליכים של הנאשם.

על מנת שבית המשפט יוכל להורות על מעצרו של אדם עד תום ההליכים, עליו לבדוק אם המקרה עומד בדרישות החוק, לפי השלבים.

בשלב הראשון על בית המשפט להשתכנע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה של הנאשם. בשלב זה, בית המשפט מקיים דיון בראיות – התביעה טוענת שלפי הראיות ניתן לקבוע אשמה והנאשם, לאחר שעיין בחומרי החקירה שנאספו, יכול לנסות לסתור טענה זו. למעשה
מדובר במיני משפט שנערך רק על סמך החומרים הכתובים מבלי להביא עדים. בשונה מהליך מעצר הימים בו הנאשם לא רואה את הראיות נגדו, כאן הוא זכאי לראותן.

אם התרשם בית המשפט שאין ראיות לכאורה, הרי שישחרר את הנאשם. אם התרשם בית המשפט שקיימות ראיות לכאורה, יעבור בית המשפט לשלב השני שהוא בחינת עילת מעצר.

עילות המעצר הן:
1. מסוכנות;
2. הימלטות;
3. שיבוש הליכי משפט;
4. פגיעה בראיות;
5. השפעה על עדים.

באשר לעילת המעצר של מסוכנות, בעבירות מסוימות, ישנה "חזקת מסוכנות", ולפיה הנאשם מוחזק כמסוכן ועליו לסתור את החזקה: אישום בעבירת ביטחון, עבירה שדינה מיתה או מאסר עולם, עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים (ללא החזקה לשימוש עצמי), עבירת אלימות חמורה שנעשתה באכזריות או תוך שימוש בנשק, או עבירת אלימות בבן משפחה.

לאחר קביעת בית המשפט כי קיימת עילת מעצר, אז מחוייב בית המשפט לבחון האם יש מקום לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר הפוגעת פחות בחירותו של הנאשם.

לצורך בחינת האפשרות לשחרר נאשם, פעמים רבות מוזמן תסקיר מטעם שירות המבחן לצורך הליך המעצר.

שלב המעצר עד תום ההליכים הוא הליך שנמשך עד לסיום ההליך המשפטי כנגד הנאשם, אלא אם בית המשפט קבע אחרת והורה על שחרורו של הנאשם לחלופת מעצר (כגון מעצר בפיקוח אלקטרוני או מעצר בית). כלומר, מעצר זה יכול להימשך שבועות ואף חודשים, לעומת מעצר ימים.

ישנם שני מקרים בהם נאשם שבית המשפט הורה על מעצרו עד תום ההליכים ישוחרר ללא קשר לראיות לכאורה או עילת מעצר:
1. במידה וחלפו 30 יום מהגשת כתב האישום והמשפט טרם החל (אלא אם בית המשפט האריך את התקופה).
2. במידה וחלפו 9 חודשים מיום תחילת המעצר וטרם ניתנה הכרעת דין (אלא אם בית המשפט האריך את התקופה).

כנגד מעצר עד תום ההליכים רשאי הנאשם לערער על החלטה תוך 30 ימים מיום מתן הצו.

כמו כן, ניתן לבקש מבית המשפט "בקשה לעיון חוזר" אם נתקיימו אחד מהתנאים הבאים: חלוף הזמן, שינוי נסיבות או עובדות חדשות.

במסגרת בקשה זו, יבחן בית המשפט את תנאי המעצר של הנאשם, ויחליט האם להשאירם על כנם, לשנותם או לבטלם.

מעצר בפיקוח אלקטרוני

חלופת מעצר למעצר בבית המעצר, במסגרתה, הנאשם "משוחרר" מבית המעצר, ועובר להתגורר בביתו או במקום אחר (קרובי משפחה למשל), תחת פיקוח אלקטרוני (אזיק אלקטרוני) ובפיקוחם של מפקחים, אשר תפקידם לשמור שהנאשם לא יפר את תנאי המעצר בפיקוח אלקטרוני.

מבחינה חוקית הדבר נחשב כמעצר לכל דבר ועניין.

על הנאשם להתקין בביתו קו בזק, אליו מקושר האזיק האלקטרוני ובאמצעותו מתבצע הפיקוח על הנאשם.

הנאשם רשאי לבקש מבית המשפט "פתיחת חלון", ובכך לצאת מביתו בזמנים שיאושרו על ידי בית המשפט, ובפיקוח של אחד ממפקחי מערך הפיקוח. מקרים אלה שמורים ליציאה לדיונים, יציאה לפגישות עם עורך דינו של הנאשם, יציאה לטיפולים בריאותיים או נפשיים שונים וכל צורך דחוף אחר. לעיתים בתי המשפט מתירים גם "חלונות התאווררות" קבועים של שעות ספורות בכל יום – במטרה לאפשר לנאשם לצאת מעט מביתו.

ככל שהנאשם מעוניין לצאת לעבודה במסגרת המעצר, יהיה עליו לבקש להסיר את הפיקוח האלקטרוני באופן שבו הוא יהיה במעצר בית או משוחרר. לא ניתן לצאת לעבודה במסגרת מעצר תחת פיקוח אלקטרוני.

חשוב לציין: לא ניתן לקזז ימי מעצר שרוצו בפיקוח אלקטרוני ממניין ימי המאסר שיוטלו על הנאשם במסגרת גזר הדין, אך תקופת המעצר כן תיכנס למערך השיקולים של בית המשפט להקלה בעונש שיוטל במסגרת גזר הדין.

מעצר בית

חלופת מעצר במסגרתה, הנאשם "משוחרר" מבית המעצר, ועובר להתגורר בביתו או מקום אחר (כגון בית הוריו). יכול שיקבע, כי המעצר יהיה תחת פיקוחם של מפקחים, אשר תפקידם לשמור שהנאשם לא יפר את תנאי מעצר הבית. הנאשם רשאי לבקש מבית המשפט "חלונות התאווררות", ובכך לצאת מביתו בזמנים שיאושרו על ידי בית המשפט, ובפיקוח של אחד ממפקחי מערך הפיקוח.

* המידע בעמוד זה הוא בגדר מידע בלבד ואין לראות בו עצה משפטית. במידת הצורך – מומלץ מאוד לפנות לעורך דין פלילי שמכיר את הדקויות ולא להסתמך על מידע זה כהמלצה משפטית.