ערעור הוא חלק מההליך המשפטי, המוגש על ידי בעל דין ככל שהתוצאה המשפטית אינה צודקת או כאשר היא שגויה בעיניו. כך למשל, ככל שהנאשם אינו מרוצה מפסק הדין או לחילופין אינו מרוצה אך בנוגע לאחד ממרכיבי פסק הדין – הכרעת הדין או גזר הדין, רשאי הוא להגיש ערעור לערכאת הערעור, שהיא למעשה בית משפט בדרגה גבוהה יותר מבית המשפט שפסק את הדין.
במידה שפסק הדין ניתן בבית משפט השלום, לשם הגשת ערעור יש לפנות לבית המשפט המחוזי. במידה שפסק הדין ניתן בבית המשפט המחוזי, לשם הגשת ערעור יש לפנות לבית המשפט העליון. יודגש, כי על פסקי דין של בית המשפט העליון לא ניתן לערער.
התקופה להגשת ערעור היא 45 ימים ממועד מתן פסק הדין, ואם בית המשפט הכריע את הדין ללא נימוקים, אזי ספירת הימים תחל מיום מתן הנימוקים. ככל שהערעור לא יוגש בתוך 45 ימים ממועד מתן פסק הדין, פסק הדין יהפוך לחלוט.
כל אדם זכאי להגיש ערעור. אולם, לא כל אדם זכאי להגיש ערעור על פסק הדין בערעור, ולשם כך נדרשת בקשת רשות ערעור, אותה יש להגיש לבית המשפט העליון.
בקשת רשות ערעור תוגש אף היא תוך 45 ימים, והודעת הערעור תוגש תוך 30 ימים מיום מתן הרשות לערער.
במסגרת הערעור, תבחן ערכאת הערעור את טענותיו של המערער ותחליט האם ראוי לשנות את הקביעות שקבעה הערכאה הראשונה. לרוב, ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטה של הערכאה הראשונה, אלא אם נתגלתה טעות קריטית והרת גורל.
מפאת העובדה שהליך הערעור עלול להימשך זמן רב, ניתן ואף רצוי לבקש מבית המשפט בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, עד לאחר החלטה בערעור, על מנת למנוע פגיעה שלא כדין בזכויות הנאשם. כך למשל, נאשם הורשע בעבירה ונשפט לשנת מאסר מאחורי סורג ובריח. כידוע, על הנאשם לקיים את פסק הדין באופן מידי וללא דיחוי (אלא אם בית המשפט קבע אחרת). אולם, אם יגיש הנאשם ערעור על הכרעת הדין, וזה בסופו של דבר יתקבל והנאשם יזוכה, משמעות הדבר היא שהנאשם ירצה חלק מעונשו לשווא. ישנם מצבים בהם בית המשפט יטה שלא לעכב את ביצוע פסק הדין, לרוב אם מדובר בעונש כספי או כאשר הנאשם נשפט לשנות מאסר רבות.
* המידע בעמוד זה הוא בגדר מידע בלבד ואין לראות בו עצה משפטית. במידת הצורך – מומלץ מאוד לפנות לעורך דין פלילי שמכיר את הדקויות ולא להסתמך על מידע זה כהמלצה משפטית.