הסדר טיעון הוא הסכם שנעשה בין הנאשם למדינה. במסגרת הסדר הטיעון, לרוב מתקנת המדינה את כתב האישום על ידי מחיקת או שינוי עובדות מפרק העובדות, מחיקת אישומים או החלפתם באישום מקל מפרק הוראות החוק. בתמורה, הנאשם מתחייב להודות בעובדות כתב האישום המתוקן.
ישנם מספר סוגים של הסדרי טיעון, אלו הנפוצים:
הסדר טיעון סגור – הנאשם והמדינה מסכימים על העובדות, סעיפי העבירה וכן על רכיבי הענישה.
הסדר טיעון פתוח – הנאשם והמדינה מסכימים על העובדות, סעיפי העבירה, אך לא על רכיבי העונש. במסגרת הסדר זה, יציגו הצדדים את עמדתם לעניין העונש בפני בית המשפט, כאשר כל צד חופשי בטיעונים שלו, ובית המשפט הוא זה שיקבע את רכיבי הענישה המתאימים בנסיבות העניין.
הסדר טיעון טווח ענישה – הנאשם והמדינה מסכימים על העובדות וסעיפי העבירה, וכן תוחמים את גבולות רכיבי הענישה.
לדוגמה: אם המדינה דורשת שנת מאסר בפועל, והנאשם דורש עבודות שירות, יוכלו הצדדים להסכים כי הטווח יהיה בין עבודות שירות לבין שנת מאסר בפועל, ובית המשפט יצטרך לקבוע את העונש המתאים בטווח המוצע, ולחילופין לקבל את עמדת המדינה במלואה או עמדת הנאשם במלואה.
חשוב לציין, כי בית המשפט אינו צד להסדר הטיעון ואינו מחויב להסדר הטיעון שנעשה בין המדינה לנאשם, והוא רשאי לקבלו, אך רשאי גם לדחותו. אולם, לרוב, בית המשפט יאמץ את ההסדר שנעשה בין הצדדים, שכן נהוג לקבל את הסכמות הצדדים.
להסדרי טיעון יתרונות רבים לכל הצדדים – לנאשם, לנפגע העבירה ולבית המשפט: הנאשם זוכה להקלה עונשית וכן לוודאות באשר לתוצאות ההליך הפלילי; נפגע העבירה, לרוב, נמנע מלהעיד בבית המשפט וכן יכול להמשיך בחייו בהקדם האפשרי; בית המשפט זוכה לחיסכון בזמן ומשאבים ויכול להתפנות לתיקים בהם יש מחלוקת רצינית יותר.
ככל שנפגע העבירה הוא נפגע עבירת אלימות או מין, הוא זכאי להביע את עמדתו לעניין הסדר הטיעון, אך המדינה אינה חייבת לאמץ את עמדתו. ככל שעמדתו של נפגע העבירה לא תתקבל, הדרך היחידה של נפגע העבירה להשיג על ההסדר היא באמצעות עתירה לבג"ץ.
* המידע בעמוד זה הוא בגדר מידע בלבד ואין לראות בו עצה משפטית. במידת הצורך – מומלץ מאוד לפנות לעורך דין פלילי שמכיר את הדקויות ולא להסתמך על מידע זה כהמלצה משפטית.
