עדות כבושה
מונח משפטי אשר משמעותו היא עדות שלא ניתנה בהזדמנות הראשונה, כלומר עדות שעד, נאשם או נפגע עבירה "כבש" אותה בליבו וגילה אותה בשלב מאוחר יותר של ההליך הפלילי.
על פי פסיקת בתי המשפט, ערכה של עדות כבושה נמוך יותר משל עדות רגילה, וזאת בשל החשש לאמיתות ומהימנות העדות.
דוגמה לעדות כבושה: כאשר עד או נאשם טוען שלא היה במקום האירוע לראשונה במהלך עדותו בבית המשפט, ולא ציין זאת בחקירה המשטרתית.
מצד שני, אם העד או הנאשם נותן הסבר משכנע מדוע לא טען את טענתו בהזדמנות הראשונה – הרי שערך העדות יהיה גבוה יותר בעיניי בית המשפט.
במקרה כזה, וככל שבית המשפט התרשם שאכן מדובר בהסבר הגיוני, בית המשפט רשאי לתת אמון בעדותו ה"כבושה" (המאוחרת) של העד או הנאשם וכן לתת לה משקל ראייתי בהתאם לכללי הראיות. כמו כן, רשאי בית המשפט להעדיף את העדות הכבושה על פני העדות
הראשונה.
חשש לחיים, שמירה על פרטיות או בושה הם הסברים 'משכנעים' בעיניי בית המשפט לסיטואציה בה הנאשם או העד לא חושף את עדותו בשלבים הראשונים.
* המידע בעמוד זה הוא בגדר מידע בלבד ואין לראות בו עצה משפטית. במידת הצורך – מומלץ מאוד לפנות לעורך דין פלילי שמכיר את הדקויות ולא להסתמך על מידע זה כהמלצה משפטית.